לעזור לילד לאחר מות חיית מחמד

כאשר חיית מחמד אהובה מתה, יש הורים שמעדיפים להסתיר את האמת מילדיהם, גם אם המשמעות היא שקר. אבל גישה זו עלולה לפגוע. תושב מינסוטה ג'ון פ., כיום בן 37, עדיין זוכר את השקר סביב מותו של כלב ילדותו.

כשהיה בערך בן 10, הכלב שלו פני חלה בדלקת קרום המוח של הכלבים. הכלב נלקח לווטרינר, אמר ג'ון. "זה היה ליד סטודיו הקראטה שהשתתפתי בו. אבא לקח אותי לשיעור שלי. התחננתי בפניו שיאפשר לי לראות את פני ולהיפרד ממנה [כי] הווטרינר אמר שהיא תמות. הוא הבטיח שכן. בדרך הביתה הוא חלף על פני הווטרינר, אבל לא עצר". כשג'ון שאל למה הם לא הפסיקו, אביו אמר שפני הורדמה. "אף פעם לא בטחתי בו אחרי זה."

במסצ'וסטס, ביתה של סוזאן גיליאם התמודד בצורה שונה עם אובדן כלב הרועים השטלנדי בן ה-10 שלהם. "כשכולנו התאספנו בבית, ישבנו סביב שולחן המטבח בתוך שלולית ענקית של דמעות משפחתיות. לאט לאט, התחלנו להזכיר אחד לשני על "זכור את הזמן…" כשהזיכרונות זרמו, הוצאתי את המחשב הנייד שלי והקלדתי כל אחד מהם עם ציון מי מאיתנו אמר מה. זה גס ושגיאות הקלדה, אבל זה היה בדיוק מה שכולנו היינו צריכים לעשות."

מוות של חיית מחמד עשוי להיות החשיפה הראשונה של ילד למציאות החיים האכזרית הזו. האובדן יכול לפגוע בילד קשה יותר ממה שמבוגרים בחייהם עשויים להבין. ואם הצער לא יטופל, הוא עלול להוביל לבעיות נפשיות בשלב מאוחר יותר בחיים, אמרו חוקרים במאמר שפורסם ב-European Child & Adolescent Psychiatry. המחקר כלל 6,000 ילדים.

לכ-85 מיליון משקי בית, או 67% ממשקי הבית במדינה זו, יש לפחות חיית מחמד אחת. הג'יליאם מפצים על כמה שלא. "קיבלנו את הכלב הראשון שלנו כשהגדול שלי היה בן שנתיים," אמרה גב' גיליאם, בת 63. למשפחה היו הרבה יותר חיות מחמד במהלך השנים, וכעת חולקים את הבית עם 2 השלטי ו-2 חתולים שלהם. יש להם גם סוס ב אורווה עלייה למטוס.

צער הוא חלק מאהבה

אבל הוא חלק בלתי נמנע מאהבת מישהו או משהו. מבוגרים מתחברים לחיות המחמד שלהם בגלל הנוחות, החברות והאהבה שהם מביאים לחייהם, אבל לילדים יש התקשרות נוספת לחבריהם, אמר Scott A. Roth, Psy. D., פסיכולוג מורשה בקרנברי, ניו ג'רזי. מייל ל-Medical Daily. "ילדים משתמשים בהוריהם כמודלים של טיפוח ולעתים קרובות חיות מחמד הן האובייקט הראשון שלהם שילד יכול לצרף אליו ולטפח את עצמו", הסביר. "הם יכולים להיות מעורבים בטיפול שלהם, במשחק, וכן הלאה. ככזה, הילד יוצר קשר עם החיה, לעתים קרובות על פי הקשר שלו עם הוריו."

אבל מה קורה כשהקשר הזה נשבר? החוקרים, מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון, רצו ללמוד יותר על הקשר בין ילדים למוות של חיות המחמד שלהם, וכיצד הרגשת האבל בילדות עשויה להשפיע על התנהגות או רגשות בבגרות. הם השיגו נתונים המכסים יותר מ-6,000 ילדים מלידה עד 7 שנים, וחילקו את הילדים ל-3 קבוצות. מעולם לא היו להם חיות מחמד, היו להם חיות מחמד אבל לא איבדו אחת למוות, או שהייתה להם חיית מחמד שמתה.

לאחר מכן השוו החוקרים את בריאותם הנפשית והרגשית של הילדים בגיל 8. הם גילו שלילדים שאהבו ואיבדו היו יותר תסמינים פסיכופתולוגיים מאלה שאהבו ללא אובדן, במיוחד בקרב בנים. זה הבחין בכל רחבי, ללא קשר למצב הכלכלי ולרמות ההשכלה של ההורים. תסמינים פסיכופתולוגיים כוללים שינויים במצב הרוח, שינויים בהרגלי אכילה, קשיי ריכוז ועוד. מעניין לציין שלא היה הבדל בתסמינים פסיכופתולוגיים בין ילדים שאיבדו חיית מחמד לבין אלו שמעולם לא הייתה להם חיית מחמד.

האם זה אומר שאולי הורים לא צריכים לתת לילדיהם חיות מחמד - כדי לחסוך מהם את הכאב? לא בהכרח, אמר ד"ר רוט. "הורה חייב למדוד את הסיכון הנמוך יחסית הזה הקשור ל"נאהב ואבוד" עם הרווחים הרגשיים והפסיכולוגיים הפוטנציאליים כמו זוגיות, טיפוח, הוראה, טיפול, תמיכה רגשית וכו'", הסביר. למרות שהמחקר לא נגע בגורמים אלה, יש לשקול אותם כאשר הורה מקבל החלטה זו.

גב' גיליאם הסכימה. כן, זה נורא כואב כשחיות מחמד מתות, אבל הן נותנות הרבה יותר ממה שהן לוקחות, אמרה. ועד כמה שקשה לאבד חיית מחמד זה - בכל גיל - זהו רגע שניתן ללמד, לדברי ד"ר רוט. ילדים לומדים כיצד לתת תמיכה וכיצד לקבל אותה. הם יכולים גם ללמוד מה עוזר להם לעבור זמנים קשים.

הרגע המכונן הזה

כשהגדול של גב' גיליאם היה בן 12 והם הביאו את הכלב הראשון לווטרינר לבדיקה. "הווטרינר שלנו אמר כלאחר יד שמשהו לא נראה תקין והוא רצה שנמשיך עם וטרינר אחר", אמרה. לא היה לה מושג שמפנים אותה לאונקולוגית, ורק באותו ביקור נודע לה ולשני ילדיה הגדולים שהכלב גוסס.

תרגיל המחשב הנייד עזר להם להתמקד מחדש מהכאב הפתאומי והחד של אובדן ל-10 השנים שהיו איתו. הם צחקו מזיכרונות, כמו קולות הציפורניים שלו לאורך הרצפה כששמע את קערת האוכל שלו ואיך הבן הבכור יכול היה להישאר לבד בבית בגבורה בפעמים הראשונות, כי היה לו בן לוויה הנאמן לצידו.

כאשר מבוגרים מנסים לעזור לילד להתאבל, חשוב למצוא מה עובד עבור אותו ילד. "אפשר לילד להביע בחופשיות את מה שהוא מרגיש", אמר ד"ר רוט. "היזכרות בזיכרונות החיוביים של חיית המחמד יכולה גם להיות מועילה. ילדים צעירים יותר יכולים לצייר תמונות או ליצור קופסאות זיכרון. ילדים גדולים יותר יכולים לכתוב על חיות המחמד שלהם ביומן או ליצור אלבום. יש משהו מאוד טיפולי ביצירת זיכרון קבוע של חיית המחמד שלהם".

שלושת ילדיה מעולם לא איבדו את אהבתם לבני לוויה פרוותיים. המבוגר ביותר מתכנן להביא כלב כשהילדים שלו יהיו קצת יותר גדולים. בת גרה בבית אז היא דואגת ונהנית מחיות המחמד של המשפחה, אבל חייבת לשתף אותן כשאחיה הצעיר חוזר הביתה לבקר. לגבי ג'ון? המשפחה אכן השיגה כלב אחר מאוחר יותר, אבל אביו והכלב מעולם לא פגעו בו.