מחקר שפורסם בגיליון ינואר 2011 של Infection Control and Hospital Epidemiology מגלה שאחוז גבוה מהדיירים בבתי אבות נושאים Staphylococcus aureus (MRSA) עמיד במתיצילין, ומציע שחלק מבתי אבות עשויים לעשות יותר כדי למנוע את התפשטות החיידקים., מה שעלול להוביל לזיהומים שקשה לטפל בהם.
המחקר, שבדק 10 בתי אבות במחוז אורנג', קליפורניה, מצא כי 31 אחוז מהתושבים שנבדקו נשאו MRSA (כלומר, הם יכולים להעביר את החיידקים לאחרים, אך לא בהכרח היו חולים בזיהום). שיעור זה גבוה משמעותית מהשיעורים שנמצאו בבתי חולים ואפילו ביחידות לטיפול נמרץ, לדברי סוזן הואנג, מנהלת רפואית לאפידמיולוגיה ומניעת זיהומים במרכז הרפואי אירווין של אוניברסיטת קליפורניה ואחת ממחברות המחקר.
המחקר גם מצא, עם זאת, ששיעורי ההובלה בכל אחד מהמתקנים הבודדים במחקר השתנו מאוד, משיא של 52 אחוזים במתקן אחד לשפל של 7 אחוזים במתקן אחר.
"הרמות הכוללות הגבוהות של MRSA הן סיבה לדאגה", אמר הואנג. "אבל השונות בשיעורים בין המתקנים עשויה להיות חדשות טובות כי הן רומזות שחלק מהמתקנים מוצאים דרכים יעילות להכיל את החיידקים."
בתי אבות נחשבים זה מכבר למתקנים בסיכון גבוה לזיהומי MRSA. עם זאת, מעט מחקרים השוו בין מתקנים מרובים באזור אחד כדי לחפש וריאציה בנשיאת MRSA.
החוקרים לקחו משטחי אף ממדגם של 100 דיירים בכל אחד מ-10 הבתים. הם גם לקחו דגימות מ-50 אנשים בכל בית בזמן שהתקבלו כדי לקבל מושג כמה MRSA נכנס לכל מתקן.
המחקר מצא ששיעור הובלת MRSA של בית אבות לא היה רק תוצאה של כמה MRSA הגיע עם דיירים חדשים, ומצביע על כך שבתים מסוימים עושים עבודה טובה יותר מאחרים בהכלת החיידקים ברגע שהוא מגיע. לדוגמה, שני בתי אבות במחקר היו בעלי שיעורי צריכת MRSA זהים של 12 אחוזים, אך באחד מאותם בתי אב היה 22 אחוזים של 22 אחוזים של MRSA, בעוד שלאחר היה שיעור של 42 אחוזים.
הצעד הבא, אמר הואנג, הוא לגלות בדיוק מה המתקנים הללו עושים כדי להכיל MRSA טוב יותר.
"לסביבה החברתית בבית אבות יש השפעה חיובית על הדיירים, שמעודדים אותם להתערבב לעתים קרובות", אמר הואנג. "אנחנו לא רוצים לעצור את תחושת המגורים הזו שיכולה להיות חשובה מאוד לבריאות הנפשית והפיזית, אבל אנחנו חושבים שיש עוד ללמוד על מה בתי אבות יכולים לעשות כדי להכיל MRSA."
