ה-1 בדצמבר היה יום האיידס העולמי. ישנם 33.4 מיליון אנשים ברחבי העולם החיים עם HIV, 67 אחוזים באזור אפריקה שמדרום לסהרה. בדרום אפריקה לבדה, 5.6 מיליון אנשים נשאי HIV, כאשר רק ל-22% יש גישה לתרופות אנטי-רטרו-ויראליות. מחקר חלוצי, במימון המועצה למחקר כלכלי וחברתי וקרן המחקר הלאומית של דרום אפריקה, מגלה שלילדים המטפלים בהורים עם איידס יש רמה גבוהה יותר של מחלת נפש.
עם מערכת בריאות עמוסה מדי, חולים רבים נשארים בבית, שם ילדיהם לוקחים אחריות על הטיפול בהם. עבור ילדים אלו, יתמות אינה אירוע חריף בודד, אלא תהליך שקדם לו מחלה כרונית ומתישה של הורה. ממצאים מוקדמים מצביעים על כך שבקרב ילדים שחיים עם מבוגרים חולי איידס, 25% עושים יותר משלוש שעות של טיפול ביום. בנוסף, שליש לוקח על עצמו משימות רפואיות כמו חבישת פצעים, רחצה ושירותים של החולה, שיעורים גבוהים בהרבה מאשר בקרב ילדים המטפלים בהורים חולים אחרים או באפוטרופוסים.
החינוך של המטפלים הצעירים יכול להיות מושפע גם כאשר 41% חסרים בית ספר לטיפול באדם החולה. הם גם נוטים יותר להצקות בבית הספר, לסטיגמה בקהילה ולחשוף להתעללות רגשית ופיזית בבית. ילדים המטפלים בהורים חולים באיידס וילדים יתומים מאיידס מראים רמות גבוהות יותר של הפרעה פסיכולוגית, עם קשרים חזקים לדיכאון ולחרדה שחווים המטפלים שלהם. כפי שאמר ילד בן שבע עשרה במחקר; ״אני מסתכל על אמא שלי ואני רואה שהיא חולה. אני דואג שהיא תמות בדיוק כמו אבא שלי'.
